בחלק השני של השיחה עם אמיר אורן מספר עמוס ערן, שהיה היועץ לענייני הקונגרס בתקופת רבין כשגריר בוושינגטון ומנכ״ל משרדו ויועצו המדיני באמצע שנות ה-70׳, על מעורבותו באירועים מדיניים, בטחוניים ופוליטיים חשובים, כגון אירגון התמיכה בקונגרס בהקלות ליהודי ברה״מ והתנגדות רוב המחוקקים ללחצי מימשל פורד על ממשלת רבין. הסוד המקצועי: למצוא מהלכים לסגל המסייע בידי הסנאטורים וחברי בית הנבחרים, כך שנוצרה רשת של תיאום, שיתוף פעולה וחיפוי הדדי בין דמוקרטים ורפובליקאים, חברי ועדות שונות בשני הבתים.

שלושת האישים המרכזיים בזכרונות ערן נרצחו בקליעי מתנקשים – קנדי, סאדאת, רבין.

ב-15 בנובמבר 1963, שבוע לפני רצח קנדי, הוזמן ערן, משתלם בן 27 בהרווארד במילגת משרד החוץ האמריקאי, לייצג את ההסתדרות בוועידת האיגודים המקצועיים במנהטן. ראש האיגודים, ג׳ורג׳ מיני, ביקש מערן ומקומץ נוסף של נציגי חוץ להתלוות אליו למערכת חדרי הנשיא, במרומי מלון הוועידה.

בעוד אלפי הצירים ממתינים למטה לנאומו המרכזי של הנשיא, הופתעו למעלה מיני, ערן ועמיתיהם לראות שקנדי מתעכב בפגישה מאולתרת. לבסוף יצא מהחדר שגרירו לאו״ם, עדליי סטיבנסון, לשעבר פעמיים המועמד הדמוקרטי לנשיאות נגד אייזנהואר.

התברר שסטיבנסון כפה עצמו על קנדי כדי להפציר בו שיבטל את מסעו המתוכנן לטקסס, בגלל העויינות המצפה לו בדאלאס. שלושה שבועות לפני כן הותקף סטיבנסון בדאלאס בידי מפגיני ימין קיצוני, שהשתוללו וגידפו את מדיניות החוץ הרכרוכית, כביכול, של מימשל קנדי. אחת המפגינות חבטה במצחו של סטיבנסון בשלט. הוא נפצע ונזקק לטיפול רפואי, אך ביקש מהמשטרה להימנע ממעצרה. תושבת אחרת של דאלאס נחרדה מקבלת הפנים האלימה לסטיבנסון ושלחה לדוברו של קנדי מכתב תחנונים: הנשיא בסכנת חיים, אל לו לבוא לדאלאס.

הרגע החטוף עם קנדי בניו יורק והלם ההתנקשות, בעת שערן שהה בבוסטון של משפחת קנדי, המריצו אותו להתעמק בחקירת הרצח. ככל שלמד ותהה, נטה ערן לאמץ השערה שהחוקרים שמעו אך זנחו (והמקובלת גם כיום רק על מיעוט זעיר): לי הרווי אוסוולד אכן צלף ברובהו, ממרומי מחסן הספרים, במכונית הפתוחה שקנדי ישב בה מאחור, אך קורבנו המיועד היה – במושב הקידמי – מושל טקסס ג׳ון קונלי, שנפצע קשה. אוסוולד נטר טינה לקונלי ופעל למטרות נקם ורווח בשליחות, או שכירות, שונא נוסף של המושל, ג׳ק רובי, שהצליח להשתיקו לנצח במסדרון משטרת דאלאס.

בנובמבר אחר, ב-1995, נרצח ידידו של ערן, יצחק רבין. יומיים לפני הרצח שוחחו. השבת, אמר רבין, ניאלץ לוותר על משחק הטניס הקבוע – ״יש לי משהו בעין, ובערב – העצרת. לא נורא, ניפגש בשבת הבאה״.