אלוף-משנה במילואים יואב ירום, בן 50, מתייצב תכופות מהחיים האזרחיים, שאליהם פרש לפני שנים מעטות, לתיכנונים ותרגילים בתפקיד החירום שלו, כראש מטה חטיבת גולני. הוא התגייס לסיירת גולני, לאחר שלאכזבתו נפרד מאחיו התאום, הבוגר ממנו ב-10 דקות, שהתקבל לסיירת מטכ״ל; חזר לסיירת כסג״מ; נפצע קשה ממוקש צה״לי בגבול לבנון; התגבר על קטיעת רגלו השמאלית מתחת לברך וטיפס בנחישות על ענפי העץ של גולני – שלוש פעמים מפקד פלוגה, כולל ה״עורב״, סמג״ד אגוז, מפקד גדוד הסיור, סמח״ט.

סיפורי המבצעים והקרבות של ירום, המשוחזרים בנימה עניינית ובהנצחת כל נפגעיו, מפורטים, מרגשים ולעתים אף מצמררים. בלבנון, בשנות ה-90׳ וב-2006; בגדה המערבית, בין השאר בחומת מגן; בעזה. הוא זוכר, כצוער, את מפקדו יאיר גולן מדבר על חובת הקצין לנהוג באומץ לב אזרחי; ואת התופעה המסרבת להיעקר מהשורש, בפלוגה המסייעת בגדוד 51 ובגדס״ר גולני, של התעמרות ותיקים בצעירים.

ירום, רהוט ובוטה, התבטא בחודשים האחרונים בחריפות נגד מהלכי ממשלת נתניהו להשתלטות על מערכת המשפט. הוא מייחל לסיכול המגמה הרודנית, נמנע מהכרזות ״והיה אם״ ומשרת במילואים כעזר כנגדו של מח״ט גולני – כיום אל״מ יאיר פלאי, הצעיר ממנו בשבע שנים – בהעריכו כי במלחמה, בעיקר בלבנון, תידרש הפעלת כוחות יבשה ובמרכזם אוגדה 36 ולכן גם החי״ר הסדיר שלה, גולני.

לפני כעשור היה ירום מפקד החטיבה המרחבית שומרון. זה היה אחד התפקידים האהובים עליו ביותר, כחובב היסטוריה וגיאוגרפיה, כמי ש-15 שנות שירות לסירוגין מלוחם בן-יומו ועד אל״מ עברו עליו באותה גיזרה וכמאותגר בהגנה על הישראלים המתגוררים או הנוסעים באזור ועל המרחב שממערב לגדר ההפרדה. ניהול חיי היום-יום של 15 אלף ישראלים וכ-200 אלף פלסטינים בשכם ובנותיה היה סבוך דיו גם ללא התנכלותם של פורעים יהודים.

ירום אינו רק מגנה את יומרתה של קבוצת אזרחים להתחרות במונופול של הממלכה על הפעלת כוח  – הוא גם מבקר את הגינוי הרפה, המעושה, של דוברי המתנחלים. עמדתו מוסרית, ערכית ומעשית: קו ״לשרוף את חווארה״ מכרסם בהזדהות החיילים הנשחקים עם מושא משימת ההגנה שלהם וגם גוזל ממנה משאבים. אין לכך קשר, לדבריו, להשקפת עולמו על ההסדר המדיני ועתיד השטח, שם מתגוררים גם קרובי משפחתו.

כקצין וכאזרח, כפצוע שלא ויתר וכמי שהתמיד לצעוד אך לא אהב ללכת בתלם, יואב ירום מוסיף קול חשוב לאיבחון מצבם של מדינת ישראל וצבאה ב-2023.