בשיחה של שני חברים שמכירים אחד את השני מספסלי בית הכנסת בירושלים, חוזר אברום עם הנשיא ריבלין לבית אביו, מזרחן דובר ערבית, שראה בחיים המשותפים עם הערבים בארץ ישראל אידיאל חשוב ולא גזירת גורל.

הוא מספר על ההיכרות כאיש צעיר עם פרופ׳ ישראל אלדד (שייב) ופרופ׳ ישעיהו ליבוביץ׳ ומודה לראשונה: ״אני חשבתי שבנושא שלילת הגלות, בן גוריון צדק וז׳בוטינסקי טעה, היום אני חושב שז׳בוטינסקי צדק״.