מעטות הנשים בישראל שפרצו במהלך חייהן כל כך הרבה תקרות זכוכית כמו דורית בייניש. היא היתה, בין היתר, האשה הראשונה שכיהנה כנשיאת בית המשפט העליון והראשונה בתפקיד פרקליטת המדינה. במובנים רבים, כשמדברים על מערכת המשפט בישראל מדברים עליה. כשגלגלי הרפורמה/ הפיכה ממשיכים לנוע ללא הפסקה, העיניים כבר נשואות לקראת הרגע שהנושא יתגלגל לבג״צ: ״ערעור היסודות הבסיסיים, זה חוק יסוד שאתה לא יכול לעשות… זה לשנות את משטר המדינה. ופה אנחנו עומדים היום… בג״צ יכול לבטל את החוקים״ – אומרת בייניש. בשיחה עם נדב פרי היא מתייחסת בהרחבה לתוכנית שעומדת על הפרק ולנסיבות שהביאו אותה לאוויר העולם: ״הכל חלק מתעשיית הפגיעה במערכת ובאמון הציבור… ההתערבות של בית המשפט, אחרי כל הבכי על התערבות ואקטביזם, היא מאוד מועטה״. אל מול המתקפות של תומכי הרפורמה, בייניש מציגה כתב הגנה מפורט ובלתי מתפשר על המערכת שבה החלה את דרכה ובתוכה התקדמה כל הדרך עד לצמרת: דוחה את הטענות לאקטיביזם, מגינה על פסיקתה בעניין המיגון בשדרות, מדברת על הרכב שופטי העליון, הסמכות של בג״צ לפסול חוקים של הכנסת שנולדה ב1992 בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (״הכל היה ידוע, הייתי שם״) ומספרת מנסיונה על הרגע שבו מתגלגל לפרקליטות המדינה חשד נגד אישיות ציבורית בכירה (״מרגיש שהעולם קורס לך״). וגם, האם אכן היתה בת טיפוחיו של ברק, למה באמת התנגדה למינוי של נילי כהן, איך היא רואה בדיעבד את פרשת קו 300 (״אין חנינה לפני הרשעה״) ומה היא זוכרת מהתקופה שבה הובילה בתחילת שנות ה90 את החקירות נגד אריה דרעי (״ראינו שהחוטים נמשכים להרבה מאוד מקומות ואני עצרתי״).
דורית בייניש כפי שמעולם לא שמעתם.