אדום עולה בבלומפילד!
המשחק הכי גדול ומעניין בכדורגל הישראלי סיפק עוד דרמה מהסרטים. הילדים סוף סוף יכולים להגיד אבא ראיתי ניצחון בדרבי. הנאחס נשבר והאדומים מרוצים מתמיד.
הפועל תל אביב שמה סוף לרצף הנורא נגד היריבה השנואה. מה לא חוו אוהדי הפועל ב12 שנה האחרונות. גם שהניצחון היה קרוב זה תמיד ברח ברגע האחרון. צריך להגיד את האמת, מכבי של השנים האחרונות הייתה בלתי ניתנת לעצירה בטח מול הפועל גרועה למדי וחסר אמצעים. משחק אחרי משחק הגיעו האדומים עם תקווה חדשה שאולי עכשיו זה שלהם ושוב כשלו במבחן האופי. מי שאומר שהכל מתחיל ונגמר באופי טועה. נכון, אין ספק שהרצף גדל הקוף שיושב על הכתפיים כבד יותר ושעולים לדשא המחשבות רצות בראש.
היום הכל התהפך, הווינר הצהוב נהיה אדום והלוזר האדום נהיה צהוב. מה שקרה בדקות האחרונות זה בדיוק ההפך המוחלט ממה שהתרגלנו, סוף סוף אחרי שנים רעות הפועל יכולה להיות גאה. גאה שיש לה הנהלה ומאמן מהרמות הכי גבוהות שיש, שמגיעים עם חזון וראייה ארוכת טווח. אולי מתחיל להבנות שלד בריא יותר ואיתו גם אופי גברי ביותר.
כל כך הרבה אוהדים צעירים בקהל האדום לא חוו את הרגש הזה, לא ראו ניצחון אדום בדרבי של העיר וכל בוקר אחרי המשחק נאלצו ללכת עם ראש מושפל לבית הספר. אז הנה הגיע הזמן ואפשר סוף סוף לחייך ואולי להתחיל רצף כזה דווקא מהצד האחר.
מהצד השני, אסור להסתנוור מהדרבי, נכון פרץ של רגשות וגם במשחק נוראי לצאת עם שלוש נקודות מול היריבה המרה זה תחושה לא ניתנת להסברה, אבל היכולת פשוט לא מספיקה. הפועל תל אביב חייבת להתעורר אם היא רוצה להתקדם כמה צעדים קדימה. בהתקפה הקבוצה מסתמכת על סתיו טוריאל המוציא לפועל היחיד, בטח עם מכת הפציעות ברור שבלי מזל כמו אתמול מול שאר הגדולות זה פשוט לא יספיק.
חלון ההעברות קרוב לסיום, האזעקה האחרונה כבר פעלה והפועל חייבת להתחזק. ללא חלוץ ושחקן עושה משחק שמספק מספרים הפועל פשוט תסבול מכל משחק בפלייאוף העליון. כמובן שהסגל הקצר והחסר יוצר לא מעט בעיות ואכן כמה חיזוקים יכולים לפתור את זה.
בנוסף, על המאמן דרושה חובת ההוכחה גם כן, מגמת השיפור ברורה לכולם אבל צריך לציין שהקבוצה פשוט לא לוחצת, הנעת כדור מיותרת ברחבת החמש, לפעמים אף חסרת רעיונות ופעולות בלתי מחויבות של שחקנים בכירים. הפועל של היום ניצחה בעיקר בגלל מכבי חלשה ביותר, בטח ביחס לשנים האחרונות. מאמן שהשיג תוצאות אבל ממש לא משחק כמו שאלופה צריכה לשחק. כבודו במקומו, הגיע בתקופה קשה לישראל, לא התלונן וגם השיג לא מעט אבל הגיע הזמן להפרד. שני זרים בעלי פוטנציאל אדיר אך פשוט לא מספקים מספרים. קישור חלש ורך מאוד.
בהגנה, ברור לכולם שקמארה זה בלם ברמה אחרת אבל מתחילת העונה פשוט עושה טובה שהוא משחק. במקום להחזיק את ההגנה כולם סביבו פשוט לא טובים. איזה הבדל חד בין מאיימבו וגדראני לקמארה, שהופכים את הצמדים שלהם להגנה לענקים.
ואחרון לסיכום. המתנה הכי גדולה שהפועל יכלה לתת למכבי. אוי רז שלמה, אחד הבלמים הכי חלשים בליגה, פשוט מתקשה בכל פעולה, טועה בתדירות גבוהה ומקומו פשוט לא בקבוצה גדולה. קשה להבין איך הוא פעם אחר פעם מקבל קרדיט ופשוט מתגמל את היריבה באופן קבוע. גם כשהאורות בבלומפילד יכבו והאוהדים יתפזרו לבתיהם, המתח והחשמל של הדרבי התל אביבי ימשיכו ללוות את הרחובות.