מחשב הוא לא פוליטיקאי. אין לו אג'נדה, והוא לא בוחר צד. הוא מייצר אובייקטיביות.
זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להחזיר את האמון במערכת המשפט.
אומרים שהצדק צריך להיות עיוור. אז למה העיניים של כולנו נשואות במיוחד בדיונים בבית המשפט העליון תמיד לשאלה – "מי השופט שישב בתיק ולפי זה אנחנו מעריכים איך הוא ייסגר ?"
הצעת החוק להעברת קביעת ההרכבים בבג"ץ למחשב של חכ שמחה רוטמן, מעוררת סערה.
אבל בואו ננקה לרגע את הרעשים של קואליציה , אופוזיציה ימין או שמאל. או כמו שאומרים אצלנו בואו נצא מהפוזיציה .
אנחנו חיים בתקופה של משבר אמון עמוק ומסתבר שכדי שנצליח להחליט על משהו צריך מחשב שיעשה בשבילנו את העבודה.
כשהציבור מרגיש שתיקים "מהונדסים" או שזהות השופט קובעת את התוצאה מראש מערכת המשפט כולה מפסידה.
מחשב הוא לא פוליטיקאי. אין לו אג'נדה, והוא לא בוחר צד. הוא מייצר אובייקטיביות. ו. ובכלל.
אבל… מחשב לא חייב להיות טיפש. ופה מגיע התיקון שלי להצעה:
בואו נאמץ את הטכנולוגיה, אבל נכניס לה "שכל". האלגוריתם לא צריך להיות רק "לוטו", הוא צריך להיות מוגדר בחוק:
יש תיק כלכלי סבוך? המחשב יחויב לשבץ לפחות שופט אחד עם מומחיות כלכלית.
יש תיק חוקתי רגיש? המחשב ישלב את אחד משלושת וותיקי שופטים.
זה לא אומר שבית המשפט יהיה רובוט . זה אומר לתת לטכנולוגיה לנהל את הפרוצדורה בצורה נקייה ושקופה, כדי שהשופטים יוכלו להתעסק בצדק. טכנולוגיה היא לא איום בכלל וגם לא איום על מעמד השופט ועל מעמד בית המשפט, היא יכולה וצריכה להיות הכלי הנכון ואולי אפילו הכלי היחיד להחזרת האמון במערכת שחשובה לכולנו בחיים דמוקרטיים.
