מאפס למאה | המהפך של ראפיניה
הוא לא כוכב נולד , אבל הוא הראה שהוא נולד להיות כוכב.
המהפך של ראפיניה הוא תזכורת קלאסית לכך שלא כל שחקן פורח מיד, ולא כל אי הצלחה הוא כישלון. לפעמים, מאחורי הביקורת מתבשל שחקן טוב יותר, כזה שלא רק יודע לנצח משחקים גדולים או לזכות בתארים, אלא גם לשרוד תקופות מאתגרות ולקום מהן חזק וטוב יותר.
השנה היא 2022, ראפיניה מגיע מלידס ומשאיר שובל של ציפייה אחריו ברגע ההחתמה שלו. השחקן הברזילאי שהגיע תמורת 58 מיליון פאונד שאף להיות הכוכב הבא של הקבוצה, אבל כבר בתחילת הדרך, הוגדר כבעיה. שחקן יקר מדי, לא יציב מספיק, כזה שמבטיח יותר משהוא מקיים. הוא לא היה גרוע, אבל גם לא היה מי שציפו שיהיה, ובמועדון גדול כמו ברצלונה זה לא מספיק. ראפיניה חווה בזמנו את אחת העונות הכי פחות טובות בקריירה שלו, וכל זה לצד ביקורות בלתי פוסקות, אוהדים מאוכזבים ועזיבה כמעט ודאית.
זוכרים? כי כבר כמעט הספקנו לשכוח, אבל היום זו היסטוריה ישנה. השחקן היה כבר חצי רגל בחוץ והיום זה בלתי אפשרי לדמיין את הקבוצה בלעדיו. בעונה אחת בלתי נשכחת הפך ראפיניה לשחקן מפתח, מתמודד מוביל לזכייה בכדור הזהב, מוביל את הקבוצה לזכיה בתארים קבוצתיים ובעיקר שיפר את התדמית שלו בעיניי העולם. הברזילאי שעד לפני שנתיים לא האמין- הפך היום לאחד השחקנים הטובים והמובילים בעולם, על המגרש ומחוצה שלו.
לא פעם דיבר השחקן על התמיכה שקיבל מהמאמן האנזי פליק, דווקא ברגע שכבר רצה לוותר ולעזוב. המהפך שעבר תחת הנהגתו ותמיכתו של המאמן זה לא דבר שרואים בכל קבוצה. זה מוכיח שלפעמים כל מה שצריך זה רק בן אדם אחד שיאמין בך ומשם השמיים הם הגבול.
אבל הרבה מעבר לאמונה של פליק בשחקן – ראפיניה התחיל לראשונה להיות זה שמאמין בעצמו. הוא נשאר לעבוד קשה ולהוכיח את עצמו גם כשהרעש סביבו דרש לוותר. הוא לא חיכה שיתאימו לו תפקיד מושלם או שיבטיחו לו מקום בהרכב, הוא עבד קשה כדי להפוך את עצמו למי שהוא היום ולהגיע לאן שהגיע. בעקשנות ובמסירות הזו, נבנה השחקן שאנחנו רואים היום. הוא הפך להיות קפטן, מנהיג בכל מובן המילה, עמוד תווך בחדר ההלבשה ודמות להערצה בקרב השחקנים וגם האוהדים.
למרות שעונה אחרונה הייתה עטורת מחמאות וכללה זכייה בטרבל הספרדי , נדמה כי השחקן עדיין לא מקבל מספיק הערכה. רק לאחרונה מצא את עצמו מחוץ לנבחרת של פיפ"א, וזאת בנוסף למיקום החמישי והלא יאמן בתחרות כדור הזהב האחרונה. ראפיניה היה מהשחקנים הטובים בליגה הספרדית בעונה שעברה ובעולם בכלל והוביל את ברצלונה כמעט עד לגמר ליגת האלופות אחרי עשור ללא זכייה בתואר. גם את העונה הנוכחית פתח בצורה מדהימה, ולמרות פציעה שהגיעה בשלב יחסית מוקדם והשביתה אותו למספר משחקים, הוא עדיין ממשיך להילחם וקטף אתמול תואר נוסף וראשון לעונה עם הקבוצה.
ראפיניה הוא סיפור על אופי לא פחות מאשר על יכולת. הוא חושף עד כמה מהר אנחנו ממהרים לחרוץ גורלות של שחקנים. גם אני חטאתי בזה, רציתי שיעזוב בזמנו, וכמה אני שמחה שהוא גרם לי לאכול את הכובע.
ראפיניה לא ניצח את המבקרים שלו על סמך גול מרהיב או עונה אחת טובה, הוא ניצח אותם בעבודה קשה ובהתמדה. ובכדורגל, כמו בחיים, זה לפעמים הניצחון הכי גדול.