לא שלנו, אבל של כולנו: פרידה מערן זהבי מאת אוהד מכבי חיפה

בשבוע שעבר פרש אחד השחקנים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי ממשחק פעיל. הווינריות שבלטה מעל כולם, ההחלטות המפתיעות גם כשספג ביקורת, אבל מעל הכול, אופי. כאוהד מהצד היריב של ערן זהבי, לא פעם מצאתי את עצמי נאנח, מתוסכל אך גם מודה באמת שיש כאן משהו לא מהעולם הזה. אי אפשר היה שלא להתפעל מהיכולות, מהרעב הבלתי נגמר ומהתחושה שתמיד, אבל תמיד, הוא שם כשזה באמת חשוב.

פרק ראשון : אליפות אדומה במאני טיים.

הכול מתחיל אי שם בעונת 2009/10, עונת הקיזוז המפורסמת. אני, כילד שגדל על הערכים של להיות אוהד מכבי חיפה, חווה קרב אליפות מטורף מול הפועל תל אביב, באותה עונה שהייתה בעלת סגל איכותי באמת, ובתוך כל זה היה שחקן אחד שקט, מופנם, כמעט בצללים. כזה שעוד לא התפוצץ, ושלא דיברו עליו מספיק: ערן זהבי. ואז הגיע המחזור האחרון, בו הפועל ת"א פוגשת את ביתר ירושלים במשחק שחייבת לנצח אך גם לנס גדול במשחק מקביל. בדקה ה94 זהבי קלט ריבאונד של גילי ורמוט, שנהדף על ידי אריאל הרוש, ושלח את הכדור לרשת וברגע אחד, האליפות הלכה לצד האדום. אני יכול להעיד שעבורי זה היה אחד משברונות הלב הגדולים שידעתי כאוהד כדורגל. כמו כולם, הייתי כל כך בטוח שחיפה תעשה את שלה מול בני יהודה, אבל לרוע המזל לרן קדוש היו תכניות אחרות. מאותו ערב בלתי נשכח בטדי, שבו זהבי כבש את לבבות האדומים מתל אביב, הרבה השתנה בהמשך הדרך. אבל דבר אחד לא, זהבי והווינריות

 

פרק שני: טיול בארץ המגף, ושיבה לתל אביב אבל לצד אחר

שנת 2011 נפתחה נהדר עבור ערן זהבי. כמה נהדר? הוא חתם בקבוצה מהסרייה א’, ובעודו עושה את צעדיו הראשונים באיטליה, באירופה עדיין דיברו על המספרת שלו מול ליון. פאלרמו קיבלה אליה את זהבי כשהוא צעיר, עם הברקות יפות, אבל עדיין לא בשל לגמרי לרמת הסופרסטאר שאנחנו מכירים היום, זה שאני, מהצד הירוק, נדהמתי ממנו פעם אחר פעם. זהבי של 2011 עוד לא היה הקילר מול השער. זה היה לפני הכול. אבל דבר אחד תמיד היה שם במלוא רעב להוכיח. לעצמו ולכולם את גדולות. הפרק האיטלקי הסתיים, ואז חיכתה לנו הפתעה גדולה באמת שבינואר 2013, זהבי המאוכזב ממעמדו באיטליה הבין שצריך שינוי. ועשה שינוי בלתי צפוי לחלוטין, כשהצטרף למכבי תל אביב. בניגוד לכל התחזיות שציפו לשיבה לאדום. ומכאן מכבי תל אביב קיבלה את מי שעתיד להפוך לכוכב המשמעותי ביותר שלה אולי מאז אבי נמני. ומכאן החל הפרק הצהוב והכאב הירוק מנגד. בקדנציה הראשונה שלו במכבי תל אביב, זהבי הגיע עם מטרה אחת ברורה, להוכיח. נכון שזה לקח זמן עד שהכול התחבר ושהקהל יקבלו בהתחשב שהוא מזוהה כאדום היה. אבל כשהדברים הבשילו, אוהדי מכבי ת"א נהנו ממנו ואנחנו קיבלנו מפלצת. ב-3 שנים, כבש זהבי 126 שערים בכל המסגרות. ובשלוש עונות רצופות סיים עם כמות כיבושים דו־ספרתיים. אבל עבורי, כאוהד מכבי חיפה, אלה לא היו המספרים שהכי בלטו. אלא היריבות. זה נכון, זו לא הייתה מכבי חיפה החזקה של שנים אחרות, אלא קבוצה בעשור עגום. אבל דווקא מולה, לערן זהבי היה הרבה מה לומר. בין אם זה השיר המעליב על אשתו מהיציע, האווירה העוינת בסמי עופר, הכול נלקח אצלו אישית ובמגרש הוא ענה בדרכו. בקדנציה הראשונה, לזהבי היו עשרה שערים מול מכבי חיפה, כולל שלושער וצמד בפלייאוף העליון. ולאורך השנים האלו כמעט ולא הפסיד לחיפה, למעט גמר גביע המדינה. עבורי, המשחקים האלה היו קשים מאוד. מכבי תל אביב של אותן שנים הייתה קבוצה חזקה. היו לה את כלל התארים, שלב בתים בליגת האלופות ואת זהבי שכבר סטאר אמיתי. ואז, המעבר לסין.

 

פרק שלישי – אירופה, נבחרת ושיבה לצהוב

בשנים שלו בסין ובהולנד זהבי העניק לא מעט גאווה לעם הישראלי. אבל במדי נבחרת ישראל הוא המשיך לחוות קשיים, וגם רגשיים. הביקורת על המעבר לסין והזלזול גרמו לכך שבמשחק שלא הלך כלום זהבי השליך את סרט הקפטן באותו סמי עופר שהיה עוין כתמיד כלפיו, זה היה עוד סמל למתח המתמשך בינו לבין הקהל בארץ ועל הביקורת הרבה שיש סביבו. לאחר מכן דברים התעדנו וקיבלנו את זהבי בגדולתו בנבחרת אבל זריקת הסרט קפטן לא תישכח, לעולם.בקיץ 2022, זהבי חזר למכבי תל אביב לסיבוב נוסף בשביל סגירת מעגל. הפעם, זהבי פגש מכבי חיפה אחרת לגמרי. קבוצה איכותית עם רצף אליפויות וריצה מרשימה באירופה. בעונת 2023, חיפה ניצחה אותו בליגה במפגש הראשון מאז החזרה, 0:2 מתוק שעבורינו הקהל בירוק תמיד יעלה חיוך. זו עונה שהסתיימה באליפות ירוקה על הראש של היריב המיתולוגי.אבל אז ב־2024, שוב זהבי היה זה שהכריע, דווקא בסמי עופר. ולאחר מכן בעונת הפרישה, בלי שידענו שזה הסוף, הדקות שלו אמנם צומצמו, אבל האופי לא. אנו קיבלנו לפינאלה ריצת פלייאוף אדירה שהזכירה לכולם שווינריות לא נעלמת, ובטח שלא לגדול מכולם.

 

חלק סיום: פרידה

כששמעתי לראשונה על הפרישה שלו, זה אפילו ריגש אותי. בסופו של דבר מדובר בשחקן שעבר דרך ארוכה, מורכבת, מלאה בעליות וירידות, ובטח ובטח מול הקבוצה האהובה עליי מכל. ובנימה מסכמת זו, חשוב לי לומר: למרות היותי בצד החיפאי, ערן זהבי הוא, בעיניי, השחקן הגדול ביותר שהכדורגל הישראלי ראה, ללא עוררין. הוינריות שלו בסופו של דבר ניצחה את כולם.

ולסיום, ארצה לומר תודה ערן, על יריבות גדולה אך על היותך וינר אמיתי שהדהים אומה שלמה, ואותי כיריב מיתולוגי במיוחד.

חפשו תכניות או פרקים

לא שלנו, אבל של כולנו: פרידה מערן זהבי מאת אוהד מכבי חיפה

Screenshot 2026-01-07 at 9.49.04
דילוג לתוכן