השיחה נסובה סביב ספרות בלשית, אך בעיקר התמקדה בכתיבה של אדגר אלן פו.
״אדגר אלן פו יודע שאלימות היא חלק מהותי מהנפש שלנו ושאנחנו צריכים להתמודד עם זה״. בסיפור הבלשי הראשון בהיסטוריה ׳מעשה הרצח ברחוב מורג׳, הבלש אוגוסט דופן מוצא שאורנג אוטן הוא רוצח של תעלומה מיסתורית. באחת אנחנו נלקחים אל התהום שבין הרציונליות לאי-רציונליות. ״רוב הסופרים שבאו אחריו האמינו שהרציונליות, המדע יוליכו אותנו לאיזה אור. אדגר אלן פו חשב שהם יובילו אותנו לאותו חושך. אצל פו הפסימיות היא מבט קודר מאוד על המודרנה״.
״אחד הדברים שהפכו את הבלש בתקופות מסוימות לאטרקטיבי זה העובדה שהוא עשה פופולריזציה לשדות שיח מסויימים. אנשים נתקלו במדע הזיהוי הפלילי קודם כל בסיפור בלשי, לפני שהם נתקלו בו בחיים. הרומן הבלשי היום הוא פחות במטרייה של מדע הזיהוי הפלילי. אני מתחיל את הספר בזה שבזירת הרצח אין כלום. אין דברים כאלה היום, אין פינת רחוב בלי מצלמה, אבל אין. אבל אני רוצה שזה לא יהיה על זה. אני רוצה שזה יהיה על הנפש. כשאני כותב חדר חקירות, הסצינות שאני הכי אוהב לכתוב, אני חושב על שיחות כאלה כמו שלנו פה. אני חושב על שיחות אצל הפסיכולוג. אני חושב על שיחות אצל כומר מוודא. או שיחות אצל רב. זה מה שנמצא שם ברקע. האופן שבו בשיחות לפעמים אנחנו מנסים לפתוח ולסגור את הנפש. זה עיקר התחקיר. בבסיס זה ניסיון להבין אנשים ואת הגורלות שלהם. הסיפור האישי לוקח אנשים שעשו בחירות קיצוניות״.
וגם: הפקד מגרה של סימנון, ארתור קונן דויל, הרקול פוארו של אגאתה כריסטי, הספרות הבלשית בסקנדינביה, ז׳בוטינסקי ואדגר אלן פו ׳ז׳בוטינסקי רוצה בלש בעברית כי הוא מכריח אנשים לחשוב׳, ׳המכתב הגנוב׳, דוד תדהר ׳הבלש העברי הראשון׳ ורב-פקד אברהם אברהם הבלש החולוני שברא בעצמו.