נורית צפתה בסרט על ישעיהו ליבוביץ ויצאה בתחושה שהוא ישעיהו ג׳. דליה הולכת לשיעורי שחייה של הנכד שלה ולא מוצאת איפה לשבת.  מועקת מוצאי-השבת וזליגתה אל השבוע מוציאה מדליה ונורית ביצוע בלתי נשכח של קטע החזנות ״שבוע טוב״ של החזן אפרים די-זהב. נורית נערכת לקראת עלייה לקבר אביהּ ואומרת קדיש גם לזכרהּ של פייגה ז״ל שהקבר שלה קרס אל תוך עצמו. עד כמה שזה נשמע מדכדך, אווירת בית הקברות משרה על נורית תחושת רגיעה ומתי, איש טוב באמצע הדרך, נוסך בה קצת אופטימיות.