תקוה גדעון חוזרת לשבר שממנו נולדה, להורים שלה שעלו לארץ ואיבדו לא מעט מבני המשפחה שלהם במסע לארץ ישראל, אל שכונת ילדותה הלא פשוטה ולתחושת הזהות והשייכות כאתיופית

יחידה בכיתה שליוותה אותה לאורך כל שנות ילדותה.

חוזרת לרגע החשוב ההוא ששינה את מי שהיא הייתה ואל חבורת הילדים בבית הספר שהציקה לילד שהיה לא אחר מאשר אחיה הקטן.

לסועדת במסעדה שניהלה באותם הימים שלא הייתה מרוצה מהמנה שהוגשה לה ובתמורה העיפה לה את הצלחת על הגב בתוספת אמירות גזעניות קשות, מסבירה למה השקט הצורם שהגיע אחרי במסעדה זכור לה עד היום ולקרב המשפטי התקדימי שניהלה נגדה עד שזכתה במשפט בזמן שהיא בכלל בבית האח הגדול.

לשורדת נובה שסיפרה משהו שגרם לה לעלות על ההליכון ולשנות את אורח חייה

ונזכרת בדמעות שבאמת חשבה שעד שכולם לא ישובו לכאן איש מאיתנו לא יחזור למציאות שהייתה לפני.