הפודקסטים שלנו

פרופ' ערן דולב חלק א': מלחמות זה כמו מגיפה, אבל זה ניתן למניעה

פרופ' ערן דולב התגייס ב-9 בפברואר 1965, השבוע לפני 57 שנים. הוא כבר היה אחרי הסטאז' של לימודי הרפואה והחליט להרים את ידו ולהתנדב לחטיבת הצנחנים. בתפקידו האחרון בשירות קבע הוא היה קצין רפואה ראשי והשתחרר בדרגת תת אלוף.

בשיחה עם אמיר אורן הוא חוזר לימיו הראשונים בחטיבה, האהבה לרפול "הייתי בטוח שאם יקרה לי משהו, הוא בחיים לא ישאיר אותי בשטח", הרתיעה ממפקדים שלא מפחדים והסירוב לצנוח בצניחה לציון 50 שנה למתלה: "בגילי אני לא צונח בשביל להשוויץ".

הוא מתאר את תפקידו במבצע 'תשורה' שבו פשטו כוחות סיירת מטכ"ל והצנחנים על שדה התעופה הבינלאומי בביירות. נזכר בימיו בסיירת מטכ"ל "זה ארבע שנים שאני לא ישנתי" וגם משמיע ביקורת על חוסר הדאגה לרופאים הצעירים במערכת הבריאות.

הוא נזכר בפעם שבה חלה האלוף אריאל שרון ביקש "רופא פנימי עם כובע אדום" והתעקש שלא ללכת לבית חולים "הפעם האחרונה הייתה עם הבן שלי שנהרג שם" ומספר מה קרה כשאריק ביקש למנות אותו לרופא האוגדתי שלו.

וגם: איך הגיב חבר ילדותו אריק איינשטיין המנוח לשיחת הטלפון האחרונה שקיימו?

חפשו תכניות או פרקים

הפודקסטים שלנו
מי אנחנו
דילוג לתוכן