עידו רצון, מוזיקאי ומאמן אישי, הבין שהוא לא מוכן לוותר על עצמו, גם, או בעיקר ברגעי משבר.

בשיחה מרגשת ונוגעת, הוא מספר על הולדת אורי, בנו הבכור, שנולד בתאילנד אחרי מסע פונדקאות ארוך, וממש שניה אחרי הלידה, הוא רואה שאורי הוא תינוק מתוק עם תסמונת דאון.

בעשרה ימים אחרי הלידה, בהם הם המתינו לתשובות הרשמיות של הבדיקה, עידו מספר שהם בסוג של התקף חרדה מתמשך, נעים בין גוגל וחיפוש אחר סימנים, לבין בלבול ועצב. "התמסרתי לעצב, שמתי שירים עצובים כל היום". וכל הזמן הזה, יש פה גם תינוק, שצריך להאכיל ולטפל ולאהוב. "אורי מרגע לידתו, אין דבר כזה שלא מתחברים אליו, הוא קסום מהמם באופן יוצא דופן שאי אפשר לא להתאהב בו מהרגע הראשון".

הוא מספר על התקופה הראשונה אחרי החזרה לארץ, בו הם היו עצובים (ואולי גם לעיתים כועסים) אבל עידו מציין כי מבחינתו, טוב שהם היו שם, כי אחרת הם היו מנותקים ריגשית מהסיטואציה.

די מהר הוא מבין שכדי למוסס את העצב, הוא צריך לתת לעצמו מקום. זה היה עבורו מנגנון הישרדותי אבל היום הוא ממש שם על זה דגש. אין שבוע שהוא ומיכאל לא מבלים, שהוא עושה בעיקר דברים שהוא אוהב, לפרנסתו ולנשמתו, ויודע לא לוותר על עצמו.

"אני לא רוצה לוותר על עצמי, לא מתאים לי לוותר על עצמי, בשביל שום דבר, בשביל אף אחד, לא בשביל הילדים שלי, כי אם אני מוותר על עצמי, בשביל הילדים שלי, הם יוצאים בנזק מזה. ולא להיפך. כי אני אהיה אבא מתוסכל, כי אני אהיה אבא עצבני, כי אהיה אבא עייף מידי…"

בשיחה על פנאי, על זמן לעצמנו, עידו מלמד אותנו שיעור חשוב על בחירות, ועל איך לא לשכוח, את האדם שהיינו לפני שנהיינו הורים.

לפייסבוק של עידו: https://www.facebook.com/ido.ratson.9?mibextid=ZbWKwL

להרצאה של עידו:   https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid0gEbt3miL8s66p1iSwwKCSPnQdsKHYjpFT5X25fK7HBYEk7hmYySUtAuKaB7NjBkNl&id=747578492&mibextid=Nif5oz