יוני קשת, אבא של אייל ואסף והוא אבא מיוחד רגיל. מה זה אומר? הוא אבא של אייל, ילד מתוק עם שיתוק מוחין. ו…זהו.

יוני לא הקים קבוצה של 10,000 אנשים, או ישן שנצים ומסדר את הלו"ז בצורה מושלמת. הוא לא כותב שירה או מרצה על אייל. הוא פשוט אבא רגיל. כלומר, מיוחד רגיל.

זהו לא פרק של השראה. נמאס ליוני מזה. זהו פרק של הזדהות. ואולי זה יותר חזק מהכל.

"יש ציפייה מהילד הנכה, שיהיה נכה לוחם. נכה שאומר "המכשול הזה לא מעניין אותי", ואלה הסיפורים שכל הזמן מגיעים. הרופאים אמרו שאני לא, אבל תראו אני כן… ו-וואלה, אייל הוא לא כזה. הוא ילד שמתוסכל, וצועק ולפעמים גם שונא את המגבלה ביד. אני נרתע מהאידיאליזציה הזו, ואני רוצה להגיד שכמו שזה בסדר שלילד שלנו קשה, זה גם בסדר שלנו ההורים יהיה קשה. סתם קשה, מבלי למלא המונים בהשראה".

-אז איך נראת שיגרה של "סתם" משפחה מיוחדת רגילה? האם אותו דבר כמו כולם, רק מלאה בתסכולים וטיפולים?

-מה שאלתי את יוני שגרם לו לצוטט את אייל ולהגיד לי "אני סולח לך שתקעת אותי"?

-ולמה הנכות של אייל היא נבזית בעיניו, ואיך זה קשור לבריסטה בגוגל?

אחד הפרקים הכי חשובים שהיו לי.

אני כל כך שמחה שיוני הגיע, לא רק כי הוא איש שיחה מרתק, אלא כי הוא מייצג את כולנו. הוא רוצה לייצג רק את עצמו, אבל יש בארץ מעל 330,000 ילדים עם מוגבלות, ורובם הם פשוט משפחות מיוחדות רגילות. וזה הכי מיוחד שיש.

יוני, תודה שבאת. אתה מבריק, מלא בכנות ולא מפחד לצייר את התמונה בדיוק כפי שהיא. ותודה שבאת והעברת אותנו שיעור על נורמליזציה, פרופורציות ועל כמה זה בסדר פשוט לרצות לחיות את החיים שלנו. גם אם נולד לנו ילד עם מגבלה כלשהי.

המייל של יוני: yonikeshet@gmail.com