אפשר לומר באופן סכמתי שפרויד עסק בשני נושאים, האחד, המבנה והדינמיקה של הנפש, השני, השיטה המאפשרת לחקור את הראשון.
דהיינו, המתודה. הנושא הראשון, המבנה והדינמיקה של הנפש תופש את החלק הארי של כתביו. לעומת זאת, אם לדבר על "פרויד שלי" – מה שנראה לי גילוי או המצאה גאונית – היא השיטה, המתודה, הקומוניקציה דרך אסוציאציות חופשיות, כל מה שקורה כשאומרים למטופל "תשתדל לומר כל מה שעולה בדעתך". בהרצאתי אתמקד בהתפתחות המחשבה הזאת אצל פרויד וגם בבעייתיות מסוימת שאני רואה במפגש בין שני האספקטים האלה של יצירתו.