אני אוהב את הגליל התחתון , בין הכפר סוואעד חמירה לישוב האנתרופוסופי הרדוף, כיון שבו מתקיים דו קיום בין תושבים ערביים ליהודים. וכאן, אפשר למצוא את הלחם המיוחד ביותר שקיים בישראל. ואני אוהב לחם. המזון הבסיסי הזה, שמורכב מקמח מים מלח ושאור או שמרים, הוא בלתי נתפש בהיקף הטעמים שאפשר לחוש מטעימה שלו. כמובן, שהטעם הוא פועל יוצא של חומרי הגלם, ודרך ההכנה. כדי לראות מקרוב איך נוצר קסם הלחם המושלם ועתיק יומין צריך להגיע לכפר סוואעד חמירה, לדפוק על הדלת של יפתח "לחם", כלומר : להצטרף לסדנה שלו מבעוד מאד. לומר זאת בצורה פרקטית יותר : צריך להצטייד בכמה עניינים. ראשית – להקשיב להסכת שלי שיביא כאן סיפור על איש הלחם, יפתח ברקת, או מי שידוע בכינוי יפתח לחם.שנית – לשים ב WAZE את השם סוואעד חמירה וליצור קשר לפני כן עם יפתח דרך אמצעי הקשר שלו. אפשר דרך הוואטספ שלו 0545342062 . אולי אחרי החגים אפשר יהיה להצטרף לסדנה. שלישית – אפשר להכיר את הלחמים שהוא אופה בכל יום רביעי/חמישי והוא מציגם בשוק האיכרים של נמל תל אביב עם מגוון קבוע. הוא מצרף אליהם לחמים שנאפים לכבוד עונות השנה ומועדים. בכל מקרה, אם יש לכם תאבון להכיר ולאכול לחם שלא אכלתם מימיכם ולהכיר את "דרך הלחם" זו הכתובת. אפשר לפגוש את יפתח בביתו שבכפר לסדנאות אפיה, שעיקרן : שאור וחיטה לסוגיה. נוסעים עם ה WAZE ומגיעים לפתח הכפר בדואי שנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. לשבט הבדואי קוראים שבט סואעד והכפר מחובר לרשת החשמל והוא מוכר . בנו של ראש הכפר היה מיוזמי הקהילה האנתרופוסופית שקמה בהרדוף ומהווה מרכז רעיוני בנושא שלום והחיים המשותפים בין יהודים לערבים בגליל. יפתח "לחם", כך הוא מוכר בקרב אופי הלחם והמתעניינים באפיית לחם, משתלב יפה בתוך האווירה הרוחנית הזאת. הוא חלק מהנוף. ביקור אצלו הוא פותח לב פותח ראש. הביקור אצלו, בתיאום מראש, מתחיל באופן מובן מאליו, בשדה החיטה. הוא עורך סיור בחלקה ששכר ליד בית המאפה שלו, ביתו. ומה רואים שם ? הוא מספר על איסוף זנים של חיטה שהולכת ונעלמת. הוא בוחר לגדל את אלה שהולכים ונעלמים, עתיקי היומין. הוא נוטל חופן גרעינים ונוטע אותם בעצמו ומצמיח חלקה גדולה של חיטה מן הזן שנטע וכשזו מבשילה הוא קוצר, בורר את החיטה, וטוחן סמוך לאפייה. כל הקמחים שהוא משתמש בהם יוחדים : חלקם קשים וחלקם רכים יותר. ראיתי שם גרעינים בהירים עם עלווה שחורה והוא הסביר כי מדובר בחיטה מיוחדת שהולכת ונעלמת. בניגוד לקמחים שאנו צורכים – אלה המיובאות – הקמחים שהוא משתמש בהן, רובן בוודאי, הן כאלה שהוא מלווה מ"ילדותן" ועד שהן מגיעות לפירקן. בביתו הוא אופה וזו הזדמנות לראות אופה בפעלו. זה לא בא בלחש או ברמז. הוא מספר סיפור ולפניו טס מלא בלחם שאפה. הכל נאפה מקמח מלא שעבר תהליך עם מחמצת (שאור) מקורית שלו. הוא ממעט לדבר אבל מעתיר עליך טעימות אינספור של סוגי הלחם שאפה. חוויה. יש לו שמות לכיכרות הלחם שלו. יש לחם אופיר שהוא "האמת העירומה של האופה", כדבריו : לחם שאור בסיסי ללא תוספות ( אבקות למינהן). והוא מבקש, לפני הטעימה, להריח את הלחם, להתבונן בו ("שאין לו שוליים מתרוממים אל על כי הוא נאפה על אבן" ). יש המון קסם וחן לראות מי שמעריך ומכבד את החיטה שגידל, את הלחם שאפה, ואת המים שערבב בהם את הקמח שנטחן. זה טקס שבו נזרקים לאוויר שמות כמו : קמח אמר, לחם שורשים שעשוי מחמישה סוגי חיטה עתיקים, לחם שומשום שבו כוסמין. הכיכרות נילושות לאט ועליהם שומשומין, זרעי חמניה, פרג לפני שהם נכנסים לתנור. לי הוא הגיש לחם עם אגוזי מלך, לחם כוסמין עם עשרה סוגי זרעים, לחם טף אדום ( שגדל אולי באתיופיה ואחינו היהודים ממוצא אתיופי אופים מהם אינג'רה ) שהוא מעט חמצמץ. עבור מי שאופה לחם ביתי זו חגיגה אבל גם עבור מי שאינו אופה זו דרך להתחבר לקמח שהוא קמח שגדל על אדמת הגליל ונאפה כמו לפני מאות שנים ואולי יותר. זו הזדמנות להכיר לחם קטן, שאפוי ממאה אחוז קמח מלא, והוא מזין יותר מכל לחם שאכלתם בימי חייכם. המסע אחרי אפיית הלחם בישראל אינה קלה כלל ועיקר כיון שרוב כיכרות הלחם שנמכרים בישראל הינם תעשייתים ורק מעט אופים מגדלים, לשים, ואופים. אם כן, מי שמגיע לגליל התחתון ומעוניין לראות מקרוב אפייה מן התחתית, מן החיטה ועד לשלחן, זה המקום. מבטיח שבפעם הבאה, בעת שנביא הצצה לאבו גוש, נספר על אופה לחם אחר, אגדה של ממש, אנומרל עוגן שמו, ויש למה להמתין. תהנו.