הפודקסטים שלנו

נחום גוטמן ויפו

כשהיה בן שבע שנים הפליג נחום גוטמן עם אביו – המורה והסופר שמחה אלתר גוטמן (בן ציון) ואימו מהעיר אודסה לארץ ישראל. זה היה בשנת 1905 וספק אם נחום הקטן ידע אז שיצטייר בעיניו כל מעריציו כצייר עברי שנולד ממש כאן, בין יפו לתל אביב, שכונה שהוקמה בשנת 1909 בצפונה של יפו. אחרי ככלות הכל, ציוריו הינם ישראלים. כמה מילים על יפו השכנה מצפון לנווה צדק שמככבת בכמה מציוריו המוקדמים של נחום גוטמן. בשנת 1926 הוא צייר ציור שמן על בד שקרוי נשים בחוף יפו. הציור מציג נשים עובדות בשכונת מנשיה הערבית. עיר הנמל, יפו, הייתה מאוכלסת מהגרים מכל העדות והדתות, ובקדמת הציור אפשר לראות את הנשים העובדות. זו הייתה עיר נמל רגילה במזרח שהיו בה בתי מרחץ ובתי זונות. באותה שנה הוא גם צייר ציור שנושא את השם יום חג בפרדסי יפו ובו אפשר לראות את הפרדסים כשבקדמתם נשים מנופפות לרכבת שנחנכה בסיום המאה התשע עשרה. צבעי הירוק הכהה של הפרדסים ועצי הדקל עומדים בחזית התמונה ומעטרים את הציור בירוק עמוק. מי שמתבונן בציוריו של גוטמן משנת 1926 מגלה את הדמויות שפגש ביפו : רועה העיזים ( שמן על בד על עץ ) , נושאת אלומה , שמן על קרטון. האדם והאמן תבנית נוף הולדתו. יפו תמיד כיכבה ברקע כיון שכאן החלו חייו כעולה חדש מרוסיה הצארית. הטיול שלנו יכול להתחיל בנווה צדק , ברחבה של מרכז סוזאן דלאל, שם עמד בית הספר לבנות, שבו לימד אביו של נחום גוטמן, ומשם נלך רגלי לעבר מגדל שלום מאיר ברחוב הרצל בתל אביב, שם עמדה הגימנסיה העברית הרצליה, שמככבת בציוריו היפים של גוטמן. בקומה הראשונה נוכל לצפות בתערוכה של עבודותיו. כך או כך, כשאנו עומדים ברחבה של מרכז סוזאן דלאל אפשר להיזכר בציור היפיפה של נחום גוטמן בו נראית אחוזת בית בימיה הראשונים ובו מככב החול. אותן חוליות שמופיעות בצילום ההגרלה של חלקות אחוזת בית שצילם הצלם אברהם סוסקין. בספרו "עיר קטנים ואנשים בה מעט" גוטמן כותב על החול שכיסה את תל אביב בעת שהוא מתאר את האיש שאוסף את החול שכיסה את יפו ואת אחוזת בית . לאיש קראו שמואל הגר, איש גדול ממדים בעיניו של ילד, שהחזיק במטאטא גדול. הוא מספר על חייו ביפו מעט מאד ועיקר כתיבתו היא על אחוזת בית, לימים – תל אביב. בכיכר ביאליק, סמוך לבניין העיריה הישן, היה מוצב – עד לפני שנים
– פסיפס שבו נראים העולים שמגיעים לנמל יפו, ששכן מדרום לרחבה שאנו עומדים בה. לכאן, לנווה צדק, הגיעו העולים הראשונים שהשתכנו בבתי המלון בעיר יפו, ובנווה שלום, השכנה של נווה צדק. חלקם התאכסנו בחאן מנולי ביפו, ברחוב אש"ל של היום, בעיבורי השוק היווני. אחרים בבתי מלון על חוף הים בין השוק היווני למנשייה. בית האב , ברחוב בוסתנאי 10 בנווה צדק, לא רחוק מהרחבה, היה בית וועד לסופרים ואמנים. כאן הוא פגש את עגנון הצעיר, שעבד כמזכירו של אביו – שמחה בן ציון, ואף פרסם את סיפוריו באמצעות העיתונים שערך, יהודה בורלא, יצחק שמי, ועוד. אהובתו של ביאליק , אירה יאן, זיהתה בנחום גוטמן כשרון באיור, והוא כיוון את חייו ללמוד איור ב"בצלאל", שם היא לימדה.
כשהיה בן 11 שנים החלו לבנות את תל אביב. מה לכד את עיניו של הצעיר ? כן, הבניין בסוף רחוב הרצל : בניין הגימנסיה העברית הרצליה. בשל דמיונו לבית מקדש הוא ראה בו בניין מכושף וכך צייר אותו. אנו נגיע, בסיום הסיור, דרך רחוב יהודה הלוי והרצל, למגדל שלום מאיר כדי לראות את התערוכה מיצירות נחום גוטמן אבל עד אז נטייל בכמה מן האתרים שקשורים לתל אביב הקטנה כפי שהם מצטיירים ביצירתו. הוא צייר את אחוזת בית בראשיתה בציור בצבע והשמש מאירה מן הגימנסיה. הוא גם הציג את אחוזת בית בפסיפס שהיה מוצג בכיכר ביאליק . אני רוצה להקריא את מילותיו של הסופר שלמה שבא על גוטמן כדי להביא את התחושות שנקשרות למי שצופה בציוריו ורוצה לדעת מה הניע את האמן: לנחום גוטמן היה יתרון על חבריו. הם עלו לארץ בבחרותם או בבגרותם ואילו הוא בא לארץ התורכית בתחילת המאה, בילדותו, והיה לו כשרון קליטה עצום. בשנות הילדות והנעורים קלט את צבעי הבתים של נווה שלום ונווה צדק – ורוד וכחול, את מראות הנשים המפוקפקות במנשיה על שפת הים , הים הגדול, ליד משטח החולות האינסופי , את הירוק הכהה עמוק של הפרדסים , עם הדרך המתמשכת ושדרת השיחים הקוצניים, את ריח הים בבוקר , החריף עד שהוא נהפך לצבע. הילד נחום ראה את תל אביב העולה מן החול : קוביות אבן לבנות על הגבעות וברק קול הכינור מבית הופנקו., ומעל כל אלה המלאך הטוב, הפורש את ידיו להגן על העיר העברית הראשונה. הוא עקב, לילה אחרי לילה, אחרי כוכב השביט הגדול שהאיר על העיר. העיר קמה מהחולות וגם השמיים שלחו אותות!

חפשו תכניות או פרקים

https://open.spotify.com/episode/3NpMieqPIRqTgNP6nZ28yi?si=lzip0u2vQAeRfQQ8dlJF5A

הפודקסטים שלנו
מי אנחנו
דילוג לתוכן