על הפיגוע במסעדת ׳מקסים׳:
״הלכתי למשחק נוער נגד מכבי תל אביב והלכנו לאכול במסעדה לפני המשחק בערב של הקבוצה הבוגרת. יש לי שם שולחן קבוע, שהפעם הזיזו אותי אמרו לי משפחה שתשב פה. המחבלת והנהג שלה ישבו ליד החלון והתפוצצו ליד משפחת אלמוג. זה היה השולחן שהייתי אמור לשבת וכעסתי למה הזיזו אותי. אני רואה הרבה הרוגים. רוני (לוי) חטף רסיס ואריה (מנהל הקבוצה). שמתי לרוני אצבע, הרמתי אותו להביא אותו לבית חולים. דילגנו מעל גוויות״.
על הקמפיין של מכבי חיפה בליגת האלופות:
״דוידוביץ׳ נפצע. יענקל׳ה נסע לרובי שפירא ז״ל הביתה ורובי מיד נעתר (להעביר את דודו אוואט ששיחק אז בהפועל חיפה). אוואט כמובן היה בעניין ודוידוביץ׳ היה בדיכאון. היה לנו הרכב שלא יהיה בישראל יותר הרכב כזה. בשביל ז׳אוטאוטאס אתה צריך היום 100 מיליון, בשביל פראליה אתה צריך 50 מיליון״.
״נסעתי לקפריסין, באתי לשם לאיצטדיון GSP. הבעיה הכי רצינית שם זה ביטחון. הכל נוחת עליי שאני בתול לחלוטין. הקפריסאים עזרו לנו שם בצורה בלתי רגילה. יענקל’ה אמר לי ללכת לדבר עם שום. הלכתי לדבר עם שומי. שלמה המליץ ליענקל׳ה על שום. אני בתול בכדורגל ואני שואל את שומי מה הפילוסופיה שלך בכדורגל? הוא אמר לי: ׳ירוק מוסר לירוק ירוק מוסר לירוק גול, חוזרים לאמצע ואחרי זה אותו דבר׳״.
על יניב קטן:
״קטן היה טווס במכבי חיפה. הוא יכול היה להרשות לעצמו מה שאחרים לא. רוני לוי הרבה פעמים לא סבל אותו. קטן היה נכנס לאוטו נוסע ליענקל׳ה. קטן הרגיש את עצמו נסיך. יכול להיות שהוא היה באמת כזה, היו עוד כאלה שחשבו שהם מעל. אני אהבתי כאלה שידעו להיות צנועים וידעו מתי לתפוס מנהיגות. אני לא יודע במה הוא יכול לתרום היום למועדון״.
על אייל ברקוביץ׳:
״ההחלטה לא להחזיר אותו הייתה נכונה. הוא לא התאים באותה תקופה. האופי שלו. הוא ידע את זה. הוא הלך למכבי תל אביב הוא ידע ששם זה זמן שאול. אני לא הייתי שותף להחלטה הזאת. הייתי בא ואומר לאייל אתה בא לשנה אחרונה? יאללה בוא״.
