״בגיל 21 איתן ארז העורך דין שלי מתקשר אליי אומר לי: ׳היה פה שמעון מזרחי, יש לך חוזה במכבי׳. עליתי על מדים, נסעתי להורים שלי לשדרות, שני אוטובוסים. איך שנכנסתי הביתה, אבא שלי אומר שלי אומר לי ׳בוא למטבח׳, בכל משפחה מרוקאית מקבלים את ההחלטות במטבח. אני מראה לאבא שלי את החוזה, הוא בחיים שלו לא ראה כ״כ הרבה אפסים. אמרתי לו: ׳אבא, תוך שנתיים אני קונה דירה בתל אביב׳. אבא שלי אומר לי: למה נפלו פניך? אמרתי לו אבא, אני עוד לא קרעתי זוג נעליים, אני אלך למכבי תל אביב אני אשב שם על הספסל, יבעטו אותי, מי ייגע בי״.

״רלף הכניס את הווינריות להפועל תל אביב. להכניס תרבות של מועדון מנצח, זה קודם כל סטייט אוף מיינד. המגרש הוא הראי של החיים שלך. היכולת לבחור את הבנאדם הנכון למערכת שלך, זה מה שבונה מועדון מנצח. אתה אמרת לי: ׳אני נולדתי בשביל לנצח׳, זה סטייט אוף מיינד של ווינר״.

״זה הורג אותי שאני עם תואר אחד, אבל לכל מגרש באתי לנצח. כשאני שכבתי עם המורפיום בבית חולים, ידעתי שיש לי את הכלים להצליח בכל דבר שאני עושה. יש לי את היכולת לעבוד בצוות, אני עומד בלחצים, עומד בזמנים, לא פספסתי מעולם אימון. הספורט הוא קודם כל הראי של מי שאתה. מתוך 12 שנה שלי בהפועל תל אביב, 10 שנים הייתי בגמר הפלייאוף. לבנות תרבות של מועדון מנצח, זה קודם כל מתחיל מהראש ומחלחל למטה״.

״כל הקרדיט על האליפות ב-1993 לגליל עליון. אני טוען, בניגוד לעמית גל, שאנחנו הפסדנו את הסדרה. משחק ראשון באוסישקין. רבע שעה לפני המשחק נכנס דיוויד ת׳רדקיל עם התיק, עם העיניים האדומות. הוא ורלף צרחות בחדר ההלבשה״.