״יש לי הרבה מחשבות בנושא התקשורת. יש לי הרבה ביקורת על התקשורת ועל איך שהיא עוסקת בענייני האקלים. אני לא אחזור להגיש מהדורת חדשות, אבל אני מניחה שאחזור לתקשורת בצורה כזאת או אחרת״.
״כשהחלטתי לפרוש מהחדשות הגדרתי את זה כסוג של כלוב זהב. זאת פוזיציה חזקה, מתגמלת, מעניינת. מצד אחד, זאת באמת עבודה שמנקזת אליה את הטופ של העשייה החדשותית, אבל בסוף בסוף זה באותו יום לעשות את אותו דבר. אחת הסיבות שעברתי בזמנו לערוץ 10 זה שרם לנדס בא אליי הביתה כדי לנסות לשכנע אותי, הייתה כי הוא נתן לי אופק אחר מבחינת עשייה. בחדשות 10 משהו ברוח החדשה, מיד שילה דה-בר אליי עם ראיון לסדרה. זה נתן לי שטח, אנשים, לצאת. באותה תקופה הגישה הייתה ממלכתית. המגישים התבקשו לממלכתיות. בלי משוא פנים. בלי שידעו מה אתה מרגיש. יש ויכוח בשנים האחרונות בין ז׳אנרים של מגישי חדשות, אז זה לא היה״.
״הכבוד צריך להיות אמת ולא לאג׳נדה. בגלל שכבר היום אתה לא יודע אם אתה שומע את הדברים שהם האמת או שאתה שומע את הפרשנות של מי שמביא אותם כמו שהוא רוצה להביא אותם, אתה מאבד אמון. זה הדבר שהכי מאפיין את העידן הזה, את חוסר האמון בתקשורת, בהנהגה, זאת הבעיה בעיני. חוסר ההעמקה בנושאים למשל, זאת בעיה. הכל הוא ברובד של כותרת. ברמה של רכילות״.
״המהדורה שעשינו בזמנו בין שמונה לשמונה וחצי, הייתה מצוינת. היא הייתה קצרה. היום מה עושים? מדברים מדברים, אבל גם שכשמדברים לא נכנסים לעומק של הדבר. מביאים בנאדם ינסו לקבל ממנו את הכותרת שתהיה אחרי זה באנר על המסך. בימים אלה משודרת סדרה של יונה לייבזון על מה שקרה בעולם, סדרה מצוינת, אבל אין באמת דיון. אל תשכחו את הקונטקסט. הרבה אנשים בונים בריכות שחייה, לא ייתכן שלא תישאל שאלה למה אנשים בונים בריכות שחייה בעידן של משבר האקלים ומבזבזים מים?״.
