השיחה נסובה סביב טקסט אקדמי ״ניתוח קבוצת נערים יוצאי חבר המדינות השייכים לדור השני או דור וחצי בראייה רב-תרבותית״ (ד״ר לנה גולצמן ואינה פרוג).
״לפני שנה בערך עשיתי סרטון לגיא זוהר על ׳ישראל השלישית׳. אנחנו הרוסים. תפסתי את השיערות. זה פשוט מעצבן אותי שמדברים גבוהה גבוהה באקדמיה ולא נעשה שום שינוי. ככל שאתה עולה יותר חדש, ככה הזהות הקודמת מושרשת יותר חזק. יש איזה מן רוסית-עברית כזאת. הייתה תקופה שהתכחשתי לזהות הישראלית-רוסית״.
״יש לי איזה מן דימוי של הנושרים (עולי חבר-העמים שפרשו מבית הספר) שהם מדברים עם מן מבטא כבד, יש אצלם איזה תחושה אלימה. זה נוער בסיכון. אני הייתי נוער בסיכון. בשנייה שאתה בן להורים, אתה בסיכון״.
״בהתחלה דיברתי רק בשם עצמי, לא באתי לייצג אף אחד, באתי לדבר על מה שאני מרגישה. 9 שנים אני עושה סטנד אפ. הבנתי שיש הרבה כוח קומדיה, לדברים שאנחנו עושים יש משמעות לנפש של אנשים. שווה לתת מסרים יותר עמוקים״.
