״לא החלפתי קבוצה. הייתי תמיד בכדורסל מגיל 20 בנוקיה. לא ראיתי תמיד את המשחק, את המאמן, אלא יותר בצד של האהדה לקבוצה. אני אוהד את הקבוצה מהתקופה של הישיבה התיכונית. בישיבה התיכונית ימי חמישי, טלויזיה שחור-לבן, זה היה הספורט היחיד שיכולנו לראות. זה היה הדבר היחיד שהישיבה עצמה הרשתה לנו לראות״.
״כבר בכיתה ג׳ אובחנתי כילד מחונן. נסעתי למכון ויצמן. אבי שילם המון כסף שאני אלמד בישיבה התיכונית. אני בן הזקונים ואבי אפילו חסך כדי שאני אלמד בישיבה התיכונית ולו בכדי שאני אקבל את החינוך הטוב ביותר. הם האמינו בחינוך ואך ורק בחינוך. התקבלתי ל׳ריאלי׳ בחיפה. היה דיון בבית. אני למדתי בביה״ס חילוני יסודי. רציתי ללכת לפנימייה צבאית. המוטיב הלאומי היה מאוד חשוב לי. הפשרה הייתה שאני אלך לקבל חינוך דתי ולא היו הרבה ישיבות תיכוניות בארץ״.
״בתקופת הישיבה התיכונית אני הדרכתי בבית״ר. כולם היו ב׳בני עקיבא׳. בצבא הייתי ב8200. הייתי במטוס ביון הישראלי. הייתי שנה בלבנון, בתפקידים הכי מיוחדים. בשנה האחרונה שלי לשירות, התחלתי להדריך בתנועת הנוער בערב. מבית״ר הגעתי ל׳ליכוד׳. המדריך שלי היה סלי מרידור. משם לסניף ׳הליכוד׳ בלוד ולקשר שלי עם מקסים לוי ז״ל״.
״דוד לוי אני יכול לקרוא לו גם אבי השני. עד היום אני איתו בקשר אדוק איתו. מתוך השיח שלו איתי, אני יודע שהוא מקשיב. הרבה מהתובנות שלי בנויות על מה שצמחתי אצלו. יש לדוד לוי הרבה מה להגיד על ׳הליכוד׳ וגם על זה אנחנו מדסקסים. יש לו בן מאוד מוכשר ג׳קי, יש לו את אורלי. שניהם אני מגדיר אותם אחים שלי. אני מכיר את אורלי מילדותה ועוד יותר גאה בשליחות הציבורית שלה״.
״מעולם לא קראתי לנתניהו, ביבי. הוא לא חבר שלי. כשאני נפגש איתו אני קורא לו אדוני רה״מ. במועד א׳ ומועד ב׳ של הבחירות דיברתי הרבה יותר עם איווט ליברמן הרבה יותר ממה שדיברתי עם בנימין נתניהו. מאז אני לא מדבר איתו, הוא חדל לדבר איתי״.
״מי שלא הצליח ועזב, הוא לא ראוי. אין ירושות. אף אחד לא מגדל יורש. אין דבר כזה. יצחק רבין את מי גידל, פרס את מי גידל, בן גוריון את מי גידל, קלינטון את מי גידל, אובמה את מי גידל, בוריס ג׳ונסון את מי מגדל, אנגלה מרקל את מי גידלה? פוליטיקה זה מקצוע. בפוליטיקה זה לא קיים הדבר הזה. יהיה ב׳ליכוד׳ מי שיהיה נכון לאותו רגע״.
