לפני 25 שנה, איתי סגל שלח לענת מלץ מכתב אהבה. הסיכויים לא היו לטובתו – היא הייתה מלכת הכיתה, כמעט בלתי מושגת. ואולי דווקא בגלל זה, היום, בדיוק כמו שענת חזתה אז במכתב התשובה, הם יושבים לשיחה – וצוחקים על זה.

כמה שנים אחרי אותו מכתב הם מגלים שהחיים לקחו אותם למקומות שונים – אבל גם דומים. ענת משתפת במסע האישי שהוביל אותה ליצירת סרט הביכורים שלה בגיל 45, אחרי שנים של עבודה על סרטים של אחרים ועל סרטים קצרים. זהו סרט על מסע – אישי, זוגי, וגם חברתי – בניסיון למצוא תחושת בית בתוך המציאות הישראלית הסבוכה.

במהלך הדרך עברה לחיפה, נפרדה מבן זוגה, ובמקביל צילמה את הסרט על הזוגיות כשהיא כבר מאחוריה. וכמו שקורה לפעמים עם סיפורים אישיים – דווקא הפרטי הפך לאוניברסלי. כי הסיפור של ענת, הוא בעצם הסיפור של דור שלם שמחפש שייכות ומשמעות בתוך מציאות משתנה ומורכבת