הרב ד״ר בני לאו הוא ראש מיזם 929 – תנ״ך ביחד שמטרתו היא קריאה כלל ישראלית של התנ״ך. היה רב קהילת ביה״כ הרמב״ן בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו פורסמה כספר ׳ממרן עד מרן׳ (ידיעות ספרים) בשנת 2005.

״אני הייתי מורה לתלמוד והלכה, אשתי הייתה תואר שני לתנ״ך והיא הייתה מורה לתנ״ך. היה לנו בבית כמו חדר מורים בבית. לימים, אני התחלתי את המסע הזה של התנ״ך 929 והיא עברה לעולם ההלכה של הנשים. הכסאות התחלפו. במסגרת 929 אנחנו לוקחים את ספר הספרים שהוא האבא של כולם, בכל בית יש תנ״ך, אבל הוא סגור. הרעיון הוא לקחת את ספר הספרים הזה ולהסתובב בכל בית ולהגיד זה שלך. זה הסיפור שלך, זה מכונן. אם אני אצליח לייצר תנועה שאנשים מרגישים בבית עם הספר הזה, שמה אני אתחיל להרגיש סיפוק של הצלחה״.

״התחלתי את לימודיי האקדמאיים, הייתי בתולדות ההלכה של ימי הביניים, הייתי בתוך התפתחויות רוחניות שבין מזרח למערב. איכשהו התגלגלתי לדוקטורט על הרב עובדיה יוסף. הייתי מבוצר בעולם ההלכה. רציתי לראות את הדינמיקה של חכמינו זכרונם לברכה. ככה הגעתי לסדרת ׳חכמים׳. אני בעצם עוד לא השלמתי את הדבר, אבל אני נוגע שם ביסודות שיצרו את התרבות ההלכתית, אבל אז הגעתי לתנ״ך. העקרונות הכי ראשוניים של הנביאים, של התורה עצמה, שם זה מפתיע לשאול שאלות יסוד. מאין באנו? מה חיפשנו פה? ואני שואל את עצמי האם אני מסוגל לקחת את התנ״ך ולייצר משהו רלוונטי לישראל של היום. במובן הזה, אני די פונדמנטליסט״.

״גם אני שחולם עם בן גוריון, אני מרגיש את ההתרגשות הגדולה של ציונות ושיבת ציון והביתה. בו זמנית החוויה שלי היא על תנאי. אם לא נהיה ראויים אנחנו פשוט לא נהיה פה. הזיקה ההיסטורית של כל ההיסטורית אל ציון זה התנ״ך. המקום שבו התחוללה האומה זה משפט האומות, אבל האומה התחוללה מתוך הגעגוע״.

״אוריאל סימון לימד את ההבדל בין השפה המקראית לתרבות היוונית. ביוון האסתטיקה של השלמות הובילה את הטקסטים. הכל היה צריך להיבנות על השלם. התרבות המקראית חייבת להיות מתמודדת עם השלם. היא משתלמת, היא לא שלמה. יש תיקון בעולם. כשלומדים ככה את המקרא מרגישים קרובים אליו ושאפשר תמיד לתקן״. 

לאתר של 929: https://www.929.org.il/p/home

לקבוצת הלימוד של 929 בפייסבוק: https://bit.ly/37fFEz8